עזבנו את תל אביב - Jimbo J & Ravid Plotnik

דירה בתל אביב בחושך חושבת איך לסגור את החודש ומה המשמעות של חופש נזכרת בתקופות ש לא עניין אותי העודף, הכיסים היו כבדים היום בין מחשבות של קודש, געגוע להורים יש לי שיחות ריקות מתוכן עם מאתיים חברים אבל צריכה אחד קרוב עכשיו עכשיו מנסה לפנות באומץ אל המקום הכי עמוק בי יש דברים שיכולים לשבור אותי כמו הפער בין הדמיון שלי והמציאות, היא באה ערמומית אני כבר בחלל וטוב לי שמה עם עצמי לא להודות שבחיי היה הרס עצמי אבל תראה מה בניתי ובוא תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שזה לא כדאי כדאי ואין ברירה ללכת מה גאה בעצמי כי גם אם זה לא מושלם זה כל מה שיש נשארת בתנועה ואין לי מטרה מאמינה מפחדת שזה לא ילך לי זה שדים מעופפים בלב שלי ואבא מתקשר יא בינתי תנסי לקחת את זה איזי וביום כיפור בית כנסת מרגש אותי כמו מוזיקה חוזרת אל העיר ומסתגרת אני מגינה על טהר המידות שלי מוחקת את הטינדר, מה לזה ולמהות אבל אז לילה בא ואני בודדה, אז אני מורידה ומרגישה ריקה ומגלגלת מה שיש במגירה כי מפחדת להביט לפחד בעיניים ואין ברירה ללכת מה גאה בעצמי כי גם אם זה לא מושלם זה כל מה שיש נשארת בתנועה ואין לי מטרה מאמינה ואין ברירה ללכת מה גאה בעצמי כי גם אם זה לא מושלם זה כל מה שיש נשארת בתנועה ואין לי מטרה מאמינה

(ולא יצא לי לדבר איתך) (ולא יצא לי לדבר איתך) כבר שבוע אני ככה ככה הכל מלא שטויות הלב רועד מפחד זוכרת את הכל, עושה עצמי שוכחת נמאס לי לבקש, אני רוצה עכשיו לקחת מה עושים עם כל הרעש הזה מסביב והחום הזה ברחובות של תל אביב ועוד יום נגמר ועוד יום נגמר התחלתי לחפש את המהות, הזהות מה שבא בקלות לא תמיד נשאר התחלתי לדבר על רגישות אין יותר אדישות שעושה לי קר ולא יצא לי לדבר איתך הראש שלי מלא בשאלות שוכחת לעצום את העיניים שעות אני שורפת בלילות איתך ולא הספקתי לגלות איתך הקול שלי עכשיו מלא שריטות מילים שנשברות על השפתיים אף פעם לא חשבתי לעזוב אותך (לעזוב אותך) כבר שבוע אני חצי כח שומעת רק שירים שמעיפים ת'מוח אנלא יודעת איך סתם להרגיש בנוח רוצה להישאר אבל יותר רוצה לברוח מה עושים עם כל הרעש הזה מסביב ואין כיבוי אורות כי ככה זה בתל אביב ועוד יום נגמר ועוד יום נגמר התחלתי לחפש את המהות, הזהות מה שבא בקלות לא תמיד נשאר התחלתי לדבר על רגישות אין יותר אדישות שעושה לי קר ולא יצא לי לדבר איתך הראש שלי מלא בשאלות שוכחת לעצום את העיניים שעות אני שורפת בלילות איתך ולא הספקתי לגלות איתך הקול שלי עכשיו מלא שריטות מילים שנשברות על השפתיים אף פעם לא חשבתי לעזוב אותך (לעזוב אותך) ולא יצא לי לדבר איתך הראש שלי מלא בשאלות שוכחת לעצום את העיניים שעות אני שורפת בלילות איתך ולא הספקתי לגלות איתך הקול שלי עכשיו מלא שריטות מילים שנשברות על השפתיים אף פעם לא חשבתי לעזוב אותך

שמע, גיל זה רק מספר אני 36 על הנייר אבל תכלס אני בגיל של להתלהב כשהקצב של הוישר והשיר ברדיו מתיישבים בול גיל זה רק מספר כבר לא ילד עדיין לא מבוגר קטע איך הזמן עבר בראש שלי אני גג 20 בראש שלי על הראש שלי יש שיער עדיין משקיע את הלילות שלי בפיפא לא למדתי להפסיד אני עדיין מקלל עדיין מתלהב ממגירה של ממתקים ומביע משאלה כל כוכב נופל אני רואה יותר טוב עם השנים יפה לי משקפיים אחי אם תיתקל בפיטר פן תמסור לפראייר שהוא מפסיד שילד אמיתי גדל אמרת זה לא יום שנשרף זה המחר שמתקרב זו לא השמש ששקעה רק הכדור שמסתובב מנוסה מדי לועדת קישוט מסרו למחנכת שמיציתי ותודה שעכשיו אני בגיל של להביט בעיניים למציאות ולשאול בכנות, קישוט צריך ועדה? אבל אני גם עדיין הילד ששואל מה זה פק"מ או למה לא הוסיפו לו מע"מ או למה אי אפשר להדפיס מלא מלא מלא כסף ואז יהיה כסף לכולם אמא אמא? לפעמים מוצא סימן שאני צעיר בפרדסים, ביום אביב, בשיר ישן לפעמים יוצא לי הופה כשאני מתיישב ואז אני הכי מבוגר בעולם אמרת זה לא יום שנשרף זה המחר שמתקרב זו לא השמש ששקעה רק הכדור שמסתובב כבר לא בגיל של צומת גולני או צומת מילר קצת לפני הגיל של צומת ספרים כבר פטור מהברדק של לפצל ת'יום הולדת אחד למשפחה אחד לחברים כשחשתי את כוחו של הפזם בותיקה הבנתי העולם לא שייך לצעירים מבוגרים הם התסריטאים הכי טובים בעולם אבל לך עכשיו תריב עם ההורים לך תסביר להם שאי אפשר לשים על זה מספר שלפעמים אתה מרגיש מלפני הספירה ולפעמים שעדיין לא נולדת בוגר כמו גיבור מלחמה מול אנדרטה צוחק בצפירה הגיל שלי זה סבא בן 2000 שנדלק בהימלאיה בטיול אופנועים הוא היה מורד עם בר כוכבא ועכשיו הוא מורד בנעורים אמרת זה לא יום שנשרף זה המחר שמתקרב זו לא השמש ששקעה