אין כבר סתם - Idan Rafael Haviv

מרוב דמעות הראיה מתערפלת מרוב מדבקות כבר לא רואים את הדלת מרוב נרות לא רואים כמה אופל מרוב פתקים לא רואים את הכותל מרוב שירים לא שומעים את הקול מרוב תשובות לא עוצרים כדי לשאול מרוב אשמים לא זוכרים מה הפשע מרוב עשיריות לא רואים את התשע סתם זה הכל סתם מתיחה מסרט ישן סתם זה לא נכון אנחנו לא במזרח התיכון מרוב ציניות כבר אין רגשות מרוב הפוכות כבר נגמרו הישרות מרוב ארטיסטיות כבר אין שום צורה מרוב מטאפורות לא מבינים אף שורה מרוב גשרים לא רואים מעבר מרוב סיפורים לא יודעים מה עבר מרוב פרשנות לא יודעים מה קרה פה מרוב דרכים לא רואים מטרה פה סתם זה הכל סתם מתיחה מסרט ישן סתם זה לא נכון אנחנו לא במזרח התיכון. מרוב משפטים לא שומעים את המסר מרוב טיפולים לא רואים את השבר מרוב גבולות לא רואים את הגדר מרוב ידידות לא נותר לי אף חבר מרוב צדק לא רואים את החוק מרוב קירבה כבר אין יותר רחוק מרוב כבאים שכחנו מה בוער מרוב הסוואה שכחנו להסתתר סתם זה הכל סתם מתיחה מסרט ישן סתם זה לא נכון אנחנו לא במזרח התיכון. מרוב התחלות לא יודעים מה נגמר מרוב הספדים שוכחים מה נשאר מרוב פיצוי לא נמלא את החסר מרוב פרחים לא רואים את הקבר מרוב חמוץ לא יודעים מה מתוק מרוב בכי אין לנו כבר צחוק מרוב מציאות אנחנו בסרט מרוב רעש אין לנו שקט

גשם מהגג דרך התקרה דליים על הרצפה ואת לא ישנה טיפים במעטפה האוטובוס בלילה שפספס את התחנה את תלכי את זה ברגל, את תלכי את זה גאה כמו שאז הלכת את כל כביש אחד כמו שאז הלכת בלונדון, מזוודה ביד כמו שעזבת אותו, אמרת אני צריכה להיות לבד כמה זה מפחיד ככה מיוחד רכבת למדבר, תה עם נענע אבל עם שלוש סוכר מצאתי בית כי הבית הקודם קר סרטים של רמה, רבי נחמן אם הלב כאן איפה מחכה על איזה הר יושב המעיין נערים שרים במדורה את הפזמון של מסיבה עושה כאילו לא שמעתי מחייכת נבוכה חלום מוזר על ילד בלבן, פרפר בצבע תכלת ארגמן תכלת ארגמן אין עולם אין עולם לא לא לא אין עולם אין עולם זה דמיון אין עולם אין עולם לא לא לא אין עולם אין עולם אולי זה רק דמיון סילבי מביאה לי הינומה מנחלת בנימין צ'ייסרים של אוזו מי היה מאמין שהילד בלבן מהחלום, ישבור היום כוס נרדם במלון הוואן של שלומי מחכה בחניה הבטן כבר יוצאת אבל אני מסתירה דקה לפני שנדלקים אורות על הבמה אני מול המראה בבקשה תתן לי כוחות לבד אני לא יכולה איכשהו עולה על עקבים, איכשהו שרה את החיים שלי שמה איכשהו כולם עפים לא הם לא יודעים שאני מתה מפחד וכשאני נכנסת למיטה אומר נו מאמי איך היה תאמין לי החיים זה הזיה בסוף זה רק אני ואתה רק אני ואתה רק אני ואתה פה אין עולם אין עולם לא לא לא אין עולם אין עולם זה דמיון אין עולם אין עולם לא לא לא אין עולם אין עולם אולי זה רק דמיון עלמה התחילה השבוע לחייך על מה היה לי קל כל כך להסתבך לא ידעתי יש כל כך הרבה מקום בלב לא ידעתי שהשער זה תמיד כאב לא ידעתי שהכל הפוך שאין דבר כזה עולם שהכל זה נהרות שנשפכים אל תוך הים שאין מאוחר וגם אין מוקדם העתיד זה שטן, העבר גם

והרוח קרה ועוברת את אומרת תשים ערמונים על האש והשמש ודאי שברחה מעיניי עוד תחזור בחמש או בשש הפרחים צללו אל המים וריחם עוד עולה כדי גסיסה ללמד ציפורים שעזבו ודאי יחזרו מארצות החום אתיופיה וכו' לא תמיד לא תמיד הסתדרנו חיפשנו דרכים להגיד את האמת כמו הרוח הזו שהבטיחה לבוא לטפל לסלק כל כאב עננים נפרסו בשמיים דמדומי כוכבים בתוך חושך רעב ילדים יחפים על גבי דרקונים ירדמו בלי מטען על הלב כל הטעם לאהוב אם אפשר לבקש לתת לקחת כשנותנים נמלטים מן האש תן לשמוח תן את הכוח לגשת לאור בלי לברוח אני שר ונשאר ועוד לילה עבר הירח טיפס אל העמק חברים הצטרפו והלילה גועש ואני שוב נזכר איך אבא אמר תראה שאמא עוד תחזור לחייך התקרבת ולחשת לי באוזן בוא תאכל אותי ככה, ככה כמו תאנה ותכתוב עליי שיר כזה שישאיר אותי כאן איתך לעולמי עולמים כל הטעם לאהוב אם אפשר לבקש לתת לקחת כשנותנים נמלטים מן האש תן לשמוח תן את הכוח לגשת לאור בלי לברוח אני שר ונשאר ועוד לילה עבר כל הטעם לאהוב אם אפשר לבקש לתת לקחת כשנותנים נמלטים מן האש תן לשמוח תן את הכוח לגשת לאור בלי לברוח אני שר ונשאר ועוד לילה עבר

כולנו חצאים בעולם ללא גבולות סתם נשמות תועות שמחפשות סיבה טובה לבכות חצויים עם אפס כוונות לחזור על טעויות עצרנו רק כדי לראות את הטוב בכל דבר זו לא בושה קצת להנות מהמכות של החיים והבדידות של הלילות חיכיתי לך דורות נשמה שלי איך דיברנו שעות ומצאנו תשובות כבר לא שני חצאים נשמה שלי את רואה בי הכל לא נותנת ליפול את האור לחיים כולנו אבודים מחפשים עוד משמעות לתת ללב לשוט לא להיות כמו בובה קטנה על חוט חצויים שואפים אל הפשטות כמו בית עם פזמון וניגון רק לקישוט כי הטוב בכל דבר זה לוותר על חסרונות להוקיר תודה למוזה שחוזרת בלילות לא יכול כבר לחכות נשמה שלי איך דיברנו שעות ומצאנו תשובות כבר לא שני חצאים נשמה שלי את רואה בי הכל לא נותנת ליפול את האור לחיים אולי אולי תישארי קרובה אליי הלוואי הלוואי שתתנגני עד סוף ימיי את מלווה אותי בכל דקה ביום ומלטפת בחום וכמו ילד מתרגש כשאת נשארת זה מרגיש לי חלום נשמה שלי איך דיברנו שעות ומצאנו תשובות כבר לא שני חצאים נשמה שלי את רואה בי הכל לא נותנת ליפול את האור לחיים נשמה שלי איך דיברנו שעות ומצאנו תשובות כבר לא שני חצאים נשמה שלי את רואה בי הכל לא נותנת ליפול את האור לחיים

השנים היפות אולי זה זמן להשתפר אולי עוד קצת לא לחפש להיות מושלם לתת ללב להתעורר לשמור על מה שיש לפני שנעלם להסתכל לראות רחוק להירגע לנשום עמוק לזכור שיש מי שתמיד שומר עלינו במעשה במחשבה ברגישות בענווה כי כשנלך הכל ימשיך גם בלעדינו השנים היפות אני רוצה לחזור הביתה או לפחות הכי קרוב שאני יכול את תמיד איתי פה ואת האור שלי בלילה עוצם עיניים ורואה בך את הכל אולי זה זמן להתקרב לקום לאט ולהאיר את האפלה לא להיכנע להילחם לנוח קצת ולהתחיל מהתחלה להסתכל לראות רחוק להירגע לנשום עמוק לזכור שיש מי שתמיד שומר עלינו במעשה במחשבה ברגישות בענווה כי כשנלך הכל ימשיך גם בלעדינו

והם אמרו לי שנסעת ושאת בטח לא לבד שבניו יורק הכול גדול בכל סיבוב שומעים שם ג'אז ואיך הדמיון דוהר מתפזר כי אין ברירה ושוב יורד בגלויות כיוון קרית המלאכה ואת יודעת איך אני אני אף פעם לא נכנע ברגעים החלשים שוכב כותב שורף מרווה ואז כמו עוגן משוחרר אני שוקע בתנופה אל זיכרון יפה שלך אל מחשבות על אהבה אם פעם תזכרי בי ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות רק טעם שנותר בי כמו סופה מן המדבר באת ועכשיו את רחוקה ובלילות הראשונים אני חיפשתי לי אישה או מנגינה שתלווה אותי השתקפויות של אהבה זוכרת הודו הזיות מה שהפכנו להיות עם איזה שאמן מקומי איך את טיפלת בי כמו תינוק עד שנגיע לקצה עד שנתפוס לנו שלווה עד שנסלח כבר באמת עד שנחזור לאהבה ושמש בוקר יום שישי כל בתי הקפה מלאים ואני חי קצת בשבילך עובר בשוק קונה פרחים אם פעם תזכרי בי ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות רק טעם שנותר בי כמו סופה מן המדבר באת ועכשיו את רחוקה ואז כמו עוגן משוחרר אני שוקע בתנופה אל זיכרון יפה שלך אל מחשבות על אהבה אם פעם תזכרי בי ואולי כשתחזרי אז נמצא לנו עוד יום אחד להיות רק טעם שנותר בי כמו סופה מן המדבר באת ועכשיו את רחוקה